סונובר שווק דלקים בע"מ נ' זהר

פסק דין

מבוא ועובדות מוסכמות:

1.בפניי תביעה כספית בעילה חוזית לפיה מבקשת התובעת לחייב את הנתבע בתשלום סך של 78,348 ₪ ליום הגשת התביעה, 14.1.08.

2.התביעה הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר, הנתבע הגיש בקשה למתן רשות להתגונן מפני התביעה ומשהתקבלה בקשתו, היא עברה לפסים רגילים.

3.התובעת הינה חברה בע"מ המאוגדת כדין והיא עוסקת בשיווק דלקים.

4.ביום 3.6.05 הגישה התובעת נגד חברת ס.ר. אמין זאהר ייעוץ להצלחה בע"מ (להלן: "חברת זאהר") וכן נגד האחים סאלם ו-ראפת זאהר (להלן: "האחים זאהר"), תביעה כספית בבית משפט השלום בחיפה ב- ת.א. 9315/05 לפיה היא ביקשה לחייבם בתשלום סך של 68,211 ₪ עבור סולר שסופק לחברת זאהר ובערבות האחים זאהר ותמורתו לא שולמה (להלן: התביעה הקודמת").

יצוין כי הנתבע בתביעה דנן הוא אביהם של האחים זאהר.

5.הנתבעים בתביעה הקודמת לא התגוננו מפני התביעה ולפיכך ניתן נגדם פסק דין בהעדר על מלוא סכום התביעה. לביצוע פסק הדין פתחה התובעת תיק הוצאה לפועל, אולם לא עלה בידה לגבות את החוב הפסוק, כולו או בחלקו.

טענות הצדדים בתמצית:

6.לטענת התובעת, מנהלה, מר שי לרר (להלן: "מנהל התובעת"), הוזמן למשרדו של הנתבע לצורך הסדרת החוב הפסוק בתביעה הקודמת. ביום 30.7.05 אכן התקיימה פגישה בין מנהל התובעת לנתבע ובמהלכה כתב הנתבע, בכתב ידו, הסכם פשרה להסדרת החוב הפסוק בתביעה הקודמת וכן חתם עליו (להלן: "הסכם הפשרה"). בהתאם להסכם הפשרה, התחייב הנתבע לשלם לתובעת סך של 3,000 ₪ לחודש ולמשך 24 חודשים רצופים. בפועל הנתבע לא קיים את הסכם הפשרה ולא שילם כל תשלום כמתחייב ממנו, מכאן התביעה נגדו.

התובעת מדגישה כי במהלך הפגישה בה נחתם הסכם הפשרה, נכחו המנהל מטעמה והנתבע בלבד ולא היה כל גורם נוסף.

7.הנתבע מעלה טענות הן מפני התביעה הקודמת והן לעניין הסכם הפשרה.

ביחס לתביעה הקודמת טען הנתבע כי חלק מהחשבוניות ותעודות המשלוח עליהן התבססה היו מזויפות וחלק אחר אינו שייך לנתבעים בתביעה הקודמת אלא הוצאו על שם ראיד אבו תמימי, ולפיכך המדובר בחוב של אותו אדם ולא של הנתבע בתביעה הקודמת.

באשר להסכם הפשרה, תיאר הנתבע כי בחודש יולי 2005 הגיע אליו מנהל התובעת בליווית שני אנשים עבריינים, האחד חאלד קראג'ה והשני איהאב חילו, והם איימו לפגוע בו ובילדיו באם לא יסדיר את החוב בתביעה הקודמת. איהאב חילו כתב בכתב ידו את הסכם הפשרה והשלושה דרשו מהנתבע לחתום עליו, אולם הוא דחה את דרישתם ואת איומיהם. בהמשך, שב איהאב חילו ואיים על הנתבע, אולם האחרון עמד בסירובו להתחייב בפירעון החוב בתביעה הקודמת. החתימה המופיעה בהסכם הפשרה אינה חתימתו של הנתבע וכן שמו ותעודת הזהות הרשומים בו אינם שלו.

התובעת הוציאה חשבונית מס/ זיכוי ולפיה החוב הנטען הינו חוב אבוד ועל כן היא אינה זכאית לדרוש את פרעונו. לחילופין, התובעת אינה זכאית לקבל את רכיב המע"מ מתוך סכום החוב הואיל והוחזר אליה על ידי רשויות המס לאחר שהחוב הוכרז כחוב אבוד.

דיון:

8.במסגרת הדיון בתביעה הוגשו תצהירי עדות ראשית של מנהל התובעת וכן של הנתבע. כמו כן, מטעם התובעת הוגשה חוות דעת גרפולוגית של גב' תמר שביט (להלן: "המומחית מטעם התובעת") בה נקבע כי קיימת סבירות גבוהה ביותר ולפיה כתב היד והחתימה של הסכם הפשרה הינם של הנתבע.

שני המצהירים מטעם הצדדים, כמו גם המומחית מטעם התובעת, נחקרו בפניי והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

9.דומה כי טענות הנתבע ביחס לנכונות החוב הפסוק בתביעה הקודמת, הינן טענות מהפה אל החוץ ואין מאחוריהן ולא כלום, זאת למעט ניסיון עקר להתחמק מסילוק החוב. מספר נימוקים למסקנה הנ"ל ואלה הם:

א.הנתבע לא טרח להזמין מי מילדיו, האחים זאהר, למתן עדות במשפט ובתמיכה לטענותיו נגד החוב הפסוק. לעדות הנ"ל משנה תוקף בנסיבות העניין, שכן בחקירתו הנגדית במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן העיד הנתבע כי הוא אינו מצוי בעסקיה של חברת זאהר. להלן ציטוט: